על מה דיברנו
גיא פוגל הוא מאייר בוגר בצלאל ויוצר קומיקס עצמאי, שעבר לברלין ב-2018 אחרי שהרגיש שהגיע לתקרת זכוכית בשוק הישראלי. לפני המעבר הוא עשה הסבה לפיתוח web, למרות שלא הייתה לו תשוקה לתחום, כי הוא היה צריך להרוויח כסף. הקומיקס, שאותו הוא יוצר מאז 2012, נשאר לאורך הדרך הדבר שלא זנח. היום הוא מנהל שיווק ביום ויוצר קומיקס בלילה, ומשווק את היצירה שלו בכנסים ברחבי אירופה.
בפרק הזה תקבלו תשובות ל־
- למה גיא עזב את הפיתוח למרות שהרוויח בו כסף?
- למה הוא הרגיש שהגיע לתקרת זכוכית בשוק הקומיקס הישראלי?
- איך אפשר לבנות קריירה יציבה בלי לוותר על היצירה?
- איך מוכרים קומיקס בכנסים ברחבי אירופה?
- איך מתמודדים עם קהל מקומי כשעדיין לא שולטים בשפה?
שלושה דברים שלמדנו מגיא
- לא כל מה שמשתלם הוא מה שמתאים לכם. גיא עבר לפיתוח web כי היה צריך להרוויח כסף, אבל מספר שלא הייתה לו שום תשוקה לתחום. במשך כשנתיים הוא קפץ בין חברות, הרוויח יותר בכל מעבר, אבל היה אומלל. בסופו של דבר הוא עזב את הפיתוח, בלי לוותר על הדבר היחיד שתמיד המשיך לעשות: קומיקס.
- אפשר לבנות יצירה סביב עבודה, ולא עבודה סביב יצירה. גיא לא מנסה להפוך את הקומיקס למקור ההכנסה היחיד שלו. העבודה שלו כמנהל שיווק נותנת לו יציבות, ובמקביל הוא שומר את האנרגיה היצירתית שלו לפרויקטים שהוא באמת רוצה לעשות. מבחינתו, זה עדיף על עבודה כפרילנסר שבה חלק גדול מהזמן הולך לחיפוש לקוחות ושיווק עצמי.
- גם כשאתם לא מרגישים שייכים, משהו מוכר יכול לתת לכם אחיזה. בתחילת הדרך בברלין גיא עדיין לא ידע גרמנית והרגיש זר, אבל עולם הקומיקס היה מוכר לו. בכנסים הוא ידע איך לדבר עם אנשים ולהציג את העבודה שלו, ואפילו הביטויים הראשונים שלמד בגרמנית היו משפטי מכירה על הקומיקס שלו.
הדברים נאמרו מניסיון אישי בפרק. זה לא ייעוץ ולא מידע רשמי. למידע מאומת ראו את המדריכים המקושרים למטה.
מה כדאי לדעת לפני שמתחילים
- שוק קטן יכול להגביל את האפשרויות להתפתח. גיא מספר שהוא אוהב את הקהל הישראלי ושהוא מאוד נלהב, אבל שהוא הרגיש תקרת זכוכית בפעילות שלו כקומיקסאי בארץ. לדבריו יש שמונה מיליון דוברי עברית ותעשיית אינדי קטנה, ויש רעב לקומיקס ישראלי שההוצאות לא מספקות. מהמקום הזה הוא התחיל להסתכל על אירופה.
- המעבר לא חייב להתחיל מתוכנית מלאה. גיא עשה טיול "סקאונטינג" לברלין ב-2016, ועבר רק כשנפתחה הזדמנות לסאבלט ב-2018. הוא עזב בלי עבודה שחיכתה לו, ומספר שהיו לו חסכונות מתקופת העבודה בפיתוח, גם כי גר עם אמו ולא שילם שכר דירה.
- דרכון גרמני יכול לשנות את נקודת הפתיחה. לגיא היה דרכון גרמני כשעבר, והוא אומר שזה הקל עליו מבחינת המעמד וגם בחיפוש עבודה. כשאמיר אומר שזה חוסך המון, גיא מסייג ואומר שבגדול מדובר באותן חובות ואותן זכויות.
- העבודה הראשונה לא תמיד תהיה הכיוון שלכם. העבודה הראשונה שגיא מצא בברלין, כחצי שנה אחרי שהגיע, הייתה בקרת תוכן בחוזה לשנה שקשה להאריך. הוא מתאר הנהלה נוראית ומיקרו-ניהול, ואומר שמבחינתו זו לא הייתה קריירה ושזה skill set שאין בו ערך לאחר כך. הוא עשה שם שנה, חסך קצת כסף והמשיך הלאה.
- המסלול לקורס שפה יכול להשתנות לפי הזכאות. גיא למד גרמנית בקורס אינטנסיבי של כחצי שנה, ומספר שהוא שילם על מחצית ממנו מפני שהמסלול שלו היה דרך BAMF ולא דרך ה-Jobcenter. בהמשך הוא עשה גם קורס הסבה לשיווק דרך אחד מקורסי ה-Jobcenter, ואומר שזה היה אחד המהלכים הכי טובים שעשה בחייו. הקורס סידר את הכישורים שכבר היו לו למשהו קוהרנטי שהשוק צריך.
- קולקטיב מקצועי יכול להפוך להרבה יותר משיתוף פעולה עסקי. גיא הצטרף לקבוצת יצירת קומיקס ישראלית כדי לשמור על קשר עם השוק הישראלי, אבל גילה שה-peer review והמפגשים עם יוצרים אחרים הפכו לחלק משמעותי מהעבודה שלו.
- בכנסים כדאי להיות אקטיביים. גיא לא מחכה שאנשים יעצרו ליד הדוכן. הוא ניגש אליהם, מזמין אותם לדפדף ומתחיל שיחה, ומספר שזה עובד. הוא גם משתדל לדבר איתם בגרמנית, וגילה שאנשים קשובים לגרמנית השבורה שלו יותר מאשר לאנגלית המושלמת שלו.
- אפשר לבדוק מודל עסקי לפני שמתחייבים אליו. גיא מנהל ספר חשבונות נפרד לקומיקס, עם הכנסות והוצאות, כדי לראות אם הפרויקטים מחזירים את ההשקעה. הוא מעולם לא רשם אותו כעסק, כי רצה קודם הוכחה שזה עובד, ומוסיף שהבירוקרטיה בישראל הפחידה אותו ושכאן זה בטח קשה יותר.
