פרק 19: להמציא את עצמך מחדש - צמיחה בתנועה

על מה דיברנו

עדי הגיעה לברלין לפני שתים עשרה שנה כדי "לנסות שנה", ונשארה. בדרך היא הקימה יוזמה קולינרית, ניהלה נכסים, הפכה לאמא לתאומות, בנתה קהילה וניהלה ארגון קהילתי. בפרק דיברנו על השנים הראשונות בעיר, על החיפוש אחר משמעות ועל הרגע שבו הסתיימה תקופה מקצועית שהייתה גם חלק מהזהות שלה. ובעיקר, על איך מתחילים מחדש כשכבר בניתם לעצמכם חיים שלמים.

בפרק הזה תקבלו תשובות ל־

• איך נראית השנה הראשונה בברלין כשאין שפה, עבודה ועדיין לא ברור מי אתם בתוך העיר?
• מה עושים כשמיזם שמרגש אתכם לא מצליח בזמן שבו ניסיתם להקים אותו?
• איך בונים קהילה של ילדים דוברי עברית בעיר שבה עברית אינה שפת היומיום?
• איך מתחילים מחדש כשעבודה שהייתה חלק מהזהות שלכם מסתיימת?

שלושה דברים שלמדנו מעדי

1. השנה הראשונה יכולה להיות משבר זהות. עדי מתארת את המעבר מתל אביב לברלין כמפגש עם עיר עצומה, שפה שלא דיברה, תרבות שלא הכירה ומזג אוויר שלא ידעה איך להתמודד איתו. במילים שלה, היה צריך "לעשות איפוס למערכות ולהבין מי אתה בתוך המארג החדש".
2. לפעמים הרעיון טוב, אבל העיתוי לא נכון. עדי הקימה את "מלכה", יוזמה קולינרית של ארוחות בבית עם שפים, אחרי שניסתה לעבוד כמלצרית בברלין והבינה שזה לא מתאים לה. היא אומרת על עצמה: "אני חייבת להתחיל לעשות כדי לא לשקוע". היוזמה לא התפתחה כפי שקיוותה, ובדיעבד היא אומרת שזה פשוט "לא היה העיתוי הנכון".
3. מקום עבודה יכול להפוך לחלק מהזהות. אחרי שנים של עבודה קהילתית, הפרידה מהארגון לא הייתה רק פרידה ממקום עבודה. עדי מתארת את התקופה שאחריה כהחלמה וחלימה, ואומרת שהייתה צריכה להחלים כדי לחלום ולחשוב מה היא יכולה לעשות.

הדברים נאמרו מניסיון אישי בפרק. זה לא ייעוץ ולא מידע רשמי. למידע מאומת ראו את המדריכים המקושרים למטה.

מה כדאי לדעת לפני שמתחילים

• השנה הראשונה בעיר חדשה יכולה להיות מורכבת הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ, גם כשמגיעים עם זוגיות ועם בסיס יציב.
• אזרחות של בן או בת הזוג יכולה להקל מאוד על המעבר. עדי הגיעה עם בן זוג בעל דרכון גרמני, והם התחתנו לפני המעבר.
• בקשת אזרחות יכולה להיתקע לשנים, גם כשכל התנאים לכאורה מתקיימים. עדי חיה כאן שתים עשרה שנה עם ילדות ובן זוג גרמנים. התיק שלה לא עבר במעבר לדיגיטציה, ביקשו ממנה מסמכים ותשלום שוב ושוב, ובמילים שלה: "והופה, עברו שתים עשרה שנה ואנחנו עדיין מנסים".
• הקהילה לא בהכרח מחבקת אנשים חדשים מיד. עדי מספרת שזו הייתה התחושה שלה בתקופה שבה הגיעה לברלין.
• עברית לילדים לא תמיד נגישה באותה מידה בכל חלקי ברלין. עדי מציינת שבמזרח העיר יש פחות אפשרויות למסגרות וחינוך בעברית.
• שפה היא לא רק כלי תקשורת. עדי גדלה להורים מארגנטינה ומכירה את הפער מהצד השני, ולכן חשוב לה שהבנות שלה יוכלו לדבר איתה בשפה שבה היא מרגישה שהיא יכולה לבטא את עצמה בצורה הכי מדויקת.
• הורות לא מבטלת את הצורך בעשייה ובמשמעות. עדי מתחברת לתיאוריה של ויניקוט, "האמא הטובה דיה", שהיא מתרגמת לאמא שטוב לה.
• אחרי תקופה משמעותית שנגמרת, לפעמים צריך זמן כדי להבין מה מגיע אחריה. עבור עדי, התקופה הזו הפכה לזמן של החלמה וחלימה, ומתוכה התפתח גם פרויקט "אמא אקלרט", שמפתח קיטים לחגים הישראליים עבור הורים שרוצים להציג אותם בגן או בבית הספר.