פרק 21: לפני שאתה פותח את הפה! מנטליות, תפיסות שגויות, קריאת הסביבה וההחלטה להשתלב

על מה דיברנו

תומר הוא מורה לגרמנית בברלין, והדרך שלו אל השפה התחילה הרבה לפני המעבר, אצל הסבים והסבתות וביידיש ששמע בבית. כשהגיע לכאן ולמד גרמנית בעצמו, גילה שמה שהכי חסר לו בקורסים אינו אוצר המילים אלא כל מה שסביבו: למה הקופאית עונה ככה, למה חיוך לא מוחזר, ולמה אפשר לתרגם משפט נכון מילה במילה ועדיין לצאת מהשיחה נעלב. מאז הוא מלמד את שני החלקים יחד, ובשיחה הזאת הוא עוסק בשני. במרכז עומדת אבחנה אחת שחוזרת בכל דוגמה: רוב מה שנחווה כאן כדחייה קורה כולו אצלנו בראש.

בפרק הזה תקבלו תשובות ל־

• מתי באמת כדאי להתחיל ללמוד גרמנית, ומה עוצר דווקא את מי שכבר גר כאן?
• למה חיוך לאדם זר בגרמניה לא עובד, ומה אומרים במקומו?
• מה ההבדל בין החוצפה הישראלית לבין ה-Berliner Schnauze, ואיך עונים לה בלי להיעלב?
• למה ישראלים, שידועים ביוזמה, מאבדים אותה דווקא כאן?

שלושה דברים שלמדנו מתומר

1. מודוס חופשה הוא לא הפסקה, הוא עיכוב שאתם מאריכים בעצמכם. תומר מתאר מצב תודעתי שנשמע כמו "אני כאן ארעי, אני כאן זמני", ולפעמים נמשך שנתיים. ההיגיון שלו מובן: למה להשקיע במשהו שאולי לא יישאר? אבל בפועל, הוא מייצר בדיוק את המצב שממנו פוחדים. תומר לא מבקש לוותר על ההתרגשות של ההתחלה, אלא לתת לה תאריך תפוגה של שבוע, שבועיים או חודש, ואז לצאת ממנה.
2. מה שנראה כמו קור הוא טמפרטורה, לא רגש. גם לגרמנים יש רגשות. הם פשוט מראים אותם אחרת, ומתחממים לאט יותר. תומר אומר שזה נכון גם לחברים שלו כבר שנים: בכל מפגש מחדש הם צריכים עוד שיחה עד שירגישו בנוח. אנחנו מגיעים מהר, והפער בין הקצבים הוא מה שמתפרש כניכור.
3. אינטגרציה לא תגיע אליכם. גרמנים וגרמניות לא ייזמו, ותומר מדגיש שזה לא קור אלא תרבות. מי שיושב ומחכה שמשהו יקרה יכול לחכות שנים, ולכן ההמלצה שלו היא ליזום את ההשתלבות עצמה, ולא רק את לימוד השפה. גם מפגש שלא הופך לחברות הוא שינוי ממה שהיה.

הדברים נאמרו מניסיון אישי בפרק. זה לא ייעוץ ולא מידע רשמי. למידע מאומת ראו את המדריכים המקושרים למטה.

מה כדאי לדעת לפני שמתחילים

• מתי להתחיל: תומר עונה "אתמול". ואם עדיין לא עברתם, זה הזמן הזול ביותר, כי עוד אין בירוקרטיה, דירה לחפש או עבודה חדשה על הראש.
• "אני לא טוב בשפות" הוא כמעט תמיד משפט שהגיע מבית הספר, לא מגרמניה. השאלה המועילה יותר היא איך נוח לכם ללמוד: יש מי שמתחילים מהמשימות הקלות, ויש מי שניגשים קודם לקשות, ושתי הדרכים מגיעות לאנשהו.
• חיוך למי שלא מכירים נקרא כאן לפעמים כתמימות או כחשד. במקום זה, תומר מציע להישיר מבט ולהגיד Guten Tag, בלי לחכות לתשובה חמה.
• ה-Berliner Schnauze נשמע כמו עלבון, אבל הוא לא כזה. בקופה זה יכול להישמע כמו "Ich hab noch Kunden", ובתחנה כמו "Wenn Sie ihn nicht sehen, dann ist er schon weg". מה שעובד מולו הוא לחזור לעובדות, למשל "Wann kommt der nächste?", ואז לרוב מגיעה תשובה עניינית.
• החוצפה הישראלית מזמינה תגובה ורוצה שיתנהל דין ודברים. הגישה הגרמנית סוגרת את המשפט ולא מצפה לכלום בחזרה, ולכן מהצד הישראלי זה מרגיש כמו דחייה, ומהצד הגרמני זה מרגיש שלא מרפים.
• תשובות ארוכות מרתיעות. תומר מספר שהודעות ארוכות מרגישות לגרמנים כמו לחץ, ושבוואטסאפ זה חזק במיוחד, מפני שאצל רבים מהם הוא ערוץ אישי.
• לא כל מקום שבו לומדים שפה מלמד גם את הכללים הלא כתובים. תומר אומר שזה מה שהיה חסר לו בכל הקורסים שעבר, ושזה נכון גם למי שעוברים לספרד או לצרפת.
• זה לא קורה רק לישראלים. תומר מלמד גם אנשים מספרד ומאיטליה, ורואה אצל כולם את אותן קבוצות סגורות שנפתחות רק כשאין ברירה, למשל כשצריך פתאום להזמין בעל מקצוע לדירה.