פרק 22: מחלום על פינלנד לחיים במרצאן

על מה דיברנו

גלי, ישראלית שגרה בברלין שבע שנים, עובדת כיום במזכירות ובמשאבי אנוש, אחרי שלוש שנים בגן ילדים, תקופה בבית ספר יהודי ושינוי מסלול מקצועי. בגיל 14 בערך היא תכננה לעבור לפינלנד, ובגיל 15 או 16 ישבה מול ערוצי טלוויזיה גרמניים בלי להבין מילה, והחליטה שבגיל 26 תדבר גרמנית שוטפת. בדרך מישראל לברלין היו בן זוג שווייצרי ותקופה כאופר (מטפלת בילדים שגרה אצל משפחה מארחת) בדרום גרמניה. בברלין עצמה היא נכנסה לדירה בפנקוב (Pankow) עם עשרה שותפים, רובם גרמנים, ודרשה מהם לדבר איתה רק בגרמנית. בשיחה עם אמיר היא מספרת איך בונים קריירה בגרמניה, למה עזבה את החינוך כשהגוף שלה אותת לה לעצור, ולמה דווקא במרצאן (Marzahn), שכונה שהרבה אנשים מרימים עליה גבה, טוב לה.

בפרק הזה תקבלו תשובות ל־

• איך מגיעים לברלין מחלום על פינלנד, דרך בן זוג שווייצרי ותקופה כאופר בדרום גרמניה?
• איך לומדים גרמנית כשגרים עם עשרה שותפים, רובם גרמנים, ולמה לפעמים קל יותר להגיד משהו בגרמנית מאשר בעברית?
• מה זה Ausbildung, ולמה גלי ממליצה עליו למי שמגיע לגרמניה בפעם הראשונה?
• מה כדאי לבדוק לפני שפוסלים שכונה כמו מרצאן בגלל המוניטין שלה?

שלושה דברים שלמדנו מגלי

1. כשהתוכנית משתנה, אפשר להמשיך ממה שכבר יש. בגיל 14 בערך גלי כתבה מחברת שלמה על מעבר לפינלנד. בגיל 21 הכירה בן זוג שווייצרי, והרעיון היה לחיות איתו בשווייץ, אבל הדברים לא הסתדרו. העבודה כאופר בדרום גרמניה כבר הייתה סגורה, עם כרטיסי טיסה ואישורים, והיא יצאה לדרך גם אחרי הפרידה, כי, כלשונה, "גם ככה אני יודעת גרמנית, או לפחות התחלתי עם גרמנית, אז בוא נמשיך את זה מאיפה שזה היה". כשגם זה לא עבד כמו שתכננה, היא הגיעה לברלין.
2. שפה חדשה נקלטת כשמבקשים מהסביבה לדבר בה. בדירה בפנקוב, עם עשרה שותפים, שרובם גרמנים, גלי דרשה מכל שותף גרמני לדבר איתה רק בגרמנית ולהסביר לה כשהיא לא מבינה. היום, היא מספרת, יש דברים שיוצאים לה בקלות בגרמנית וקשה לה להגיד אותם בעברית, כי הגרמנית הפכה לשפה העיקרית שלה. היא גם מרגישה אדם אחר בכל שפה: בעברית פתוחה וישראלית יותר, באנגלית מנומסת יותר (polite), ובגרמנית "Komm zum Punkt, bitte".
3. כשהגוף מאותת לעצור, מותר לשנות מסלול. בבית הספר היהודי גלי קיבלה כיתה של 20 עד 22 ילדים, ובכיתה דיברו ארבע או חמש שפות במקביל. אחרי תקופה שם היא שמה לב שהגוף מאותת לה לא להישאר במקצוע: היא נקלעה פעמים רבות למצבים של סטרס וחוסר מנוחה, ומהר מאוד הבינה שזה כנראה לא הכיוון. היא חזרה לתחום שעבדה בו קודם, משרד ומזכירות, ומדגישה שתמיד אפשר לחזור לחינוך, כי היא הוכשרה לזה.

הדברים בפרק מבוססים על הניסיון האישי של גלי ואינם מהווים ייעוץ מקצועי או מידע רשמי. מומלץ לאמת מידע מול המקורות הרשמיים או מול איש מקצוע.

מה כדאי לדעת לפני שמתחילים

• Ausbildung מאפשר ללמוד ולעבוד באותו זמן. גלי מתארת שלוש שנים שבהן חלק מהשבוע עובדים במקום העבודה (Praxis) ויומיים בשבוע לומדים בבית ספר מקצועי, כך שאפשר ליישם מיד את מה שלומדים. היא ממליצה על Ausbildung לפחות בפעם הראשונה שמגיעים לגרמניה, כי יוצאים ממנו עם מקצוע מוכר וגם עם השפה.
• רמת הגרמנית הנדרשת תלויה במקצוע. לדברי גלי, ברוב המקצועות צריך רמה שבין B1 ל-B2, ויש מקצועות שדורשים C1 ותעודה שמוכיחה אותה. C1, לדבריה, זה קשה, וכשאמיר אומר שזו כבר ממש שפת אם, היא מסכימה ומוסיפה ש-C2 זה "האמא של שפת האם".
• בלי תעודה, קשה יותר להיכנס לתחום חדש. גלי מסבירה שמי שמנסה להיכנס לתחום כ-Quereinsteiger (מי שעובר לתחום חדש בלי הכשרה פורמלית בו), עם ניסיון תעסוקתי בלבד או בלי ניסיון, מתקבל פחות בקלות, כי המערכת הגרמנית בנויה, לדבריה, על תארים אוניברסיטאיים, על Ausbildung ועל ניירת והוכחות. היום היא עושה Ausbildung נוסף, כ-Kauffrau für Büromanagement: משרה מלאה ויומיים לימודים בשבוע, ובזמן ההקלטה נשארו לה עוד עשרה חודשים לסיום.
• הטיפול מול ה-Ausländerbehörde יכול לקחת הרבה זמן. בתקופה הראשונה של גלי בברלין, ב-Ausländerbehörde איבדו את המסמכים שלה כמה פעמים: פעם פקידה שפכה קפה על המסמכים, פעם הסיבה הייתה Datenschutz (הגנת מידע), פעם לא קיבלו במייל ופעם לא בדואר. עד שנזכרו לתת לה את הוויזה, היא כבר קיבלה דרכון פורטוגלי. היום, במשאבי אנוש, היא רואה עובדים במצב דומה, ולפעמים צריך לרדוף גם אחרי העובד וגם אחרי הרשויות.
• ביקורת בעבודה בגרמניה יכולה להיות ישירה ועניינית. בגן, שתי המנהלות של גלי העבירו לה ביקורת בשיחות ובדוגמאות מהיום־יום: מה היה לא נכון ואיך אפשר לשפר. מניסיונה התעסוקתי בארץ היא זוכרת בעיקר ביקורת באמצעות צעקות, ולדבריה הביקורת הגרמנית העניינית עזרה לה להגיע לשורש הבעיה.
• כדאי לחפש דירה גם במזרח העיר. גלי עברה מפנקוב לבניין חדש לסטודנטים במרצאן (Marzahn), וחברת הדיור התחייבה לעזור לה למצוא דירה אחרי הלימודים. היום היא משלמת שכר דירה נמוך מאוד, ולדבריה הזדמנויות כאלה יש בעיקר במזרח ברלין, באזור מרצאן וליכטנברג. היא ממליצה להסתכל באתרים כמו HOWOGE ו-degewo, ומספרת שבמרצאן בונים גם היום ושלא כל הדירות מיועדות להכנסה נמוכה.
• ב-Plattenbau החורף קל יותר, והקיץ חם יותר. ברוב המקומות במרצאן יש Plattenbau, ולדברי גלי מספיק ששכן אחד מפעיל חימום וכולם מרגישים את זה. החיסרון הוא שבקיץ חם מאוד, והיא נעזרת במזגן נייד.
• מרצאן שווה יותר מהמוניטין שלה. על מרצאן (Marzahn) אומרים שהיא השכונה של הימין הקיצוני. גלי אומרת שיש שם כמה ימנים קיצוניים, אבל יש כאלה בכל מקום, ושבמרצאן יש מגוון רחב של אוכלוסיות, זרים וגרמנים. היא ממליצה לבדוק בדיוק לאיזה רובע הולכים, כי בכל שכונה יש אזורים נעימים יותר ופחות. היא גם אוהבת את הירוק במרצאן, את Eastgate שליד הבית, את האגם הקטן ב-Biesdorf, שבו ברבורים מתיישבים ממש לידך, ואת Gärten der Welt, שלדבריה הוא מקום טוב להגיע אליו כשרוצים לחוות את מזרח ברלין בפעם הראשונה.