פרק 12: בין שתי שפות: זוגיות רב תרבותית

על מה דיברנו

אלון דינור הוא פסיכולוג חינוכי מומחה ומטפל זוגי שחי בברלין שש שנים, בזוגיות עם בת זוג גרמנייה ואב לשתי בנות שנולדו בישראל. הפרק הזה הוא על זוגיות מעורבת: למה היא לא באמת שונה מכל זוגיות אחרת, ולמה בכל זאת היא קשה יותר.

בפרק הזה תקבלו תשובות ל־

• במה זוגיות רב תרבותית שונה מכל זוגיות אחרת, ובמה לא?
• למה דווקא בקשר הקרוב ביותר קורות אי ההבנות הגדולות?
• מה זו "בדיקת בטרייה", ואיך היא מונעת ריבים מיותרים?
• מה קורה לשאלות הזהות כשנכנסים ילדים לתמונה?

שלושה דברים שלמדנו מאלון

1. זוגיות מעורבת היא לא סוג אחר של זוגיות. זו האמירה שאלון פותח בה בכוונה כפרובוקציה: כל זוגיות היא שני אנשים שמדברים שפות שונות ומנסים להבין זה את זה. במעורבת הפער פשוט גדול יותר, ולכן רואים אותו.
2. צריך לחבק את זה שהיא לא תהיה מושלמת. אלון אומר שזה תנאי להצלחה לאורך זמן: המשפחות לא יהיו באותו מקום, אף פעם לא תגורו במקום שהוא הבית המוכר של שניכם, והפערים בשפה יישארו. בלי הקבלה הזאת נשאר רק המאבק.
3. הבטרייה מתרוקנת מהר יותר בזרות. כל אינטראקציה בשפה שאינה שלכם גובה משאבים שבבית לא נדרשו. אלון מתאר את רגע המפגש בסוף היום כרגע הכי מרתק בזוגיות, ואומר שאם שני הצדדים ריקים, שם נולד הכשל.

מה כדאי לדעת לפני שמתחילים

• בדיקת בטרייה לפני שמדברים. אלון מזכיר את הפרקטיקה בשמה של ברנה בראון: חוזרים הביתה ואומרים מספר, אני עשרים, אני חמישים. זה נותן לשני הצדדים מידע לפני שמתחילה שיחה.
• להגיד את ה"ברור ש...". זה הכלי המרכזי שאלון עובד איתו: כל מחשבה שמתחילה ב"ברור שעכשיו אני צריך חיבוק" או "ברור שאני צריך שקט" כדאי לומר בקול. האדם שמולכם לא יודע.
• שפה זרה מאטה, וזה יתרון. אלון מספר שכשהוא ובת זוגו דיברו רק אנגלית זה הכריח אותו לחשוב מה בדיוק הוא רוצה לומר, במקום להגיב אוטומטית בעברית.
• ילדים מחזירים את שאלות הזהות. אלון אומר ששני מבוגרים יכולים למצוא אזורי נוחות, אבל עם ילד עולות שאלות של מסגרת, חינוך ושפה. השאלה שהוא תמיד שואל משפחות: באיזו שפה מדברים בארוחת ערב.
• הצד המקומי גם עובר משהו. זו נקודה שאלון מדגיש: הוא נשאר בסביבה המוכרת שלו ובכל זאת נדרש לצאת מאזור הנוחות, ולעיתים נושא תחושת אחריות לא קלה על האושר, על הוויזה ועל התמיכה של הצד השני.
• לחלק לפי חוזקות, לא לפי מי מקומי. אלון מציע לזוגות למפות במה כל אחד חזק, ולהיעזר בזה כשהבטרייה נמוכה. הוא מציין שבתרבות הגרמנית יש עידוד חזק לעצמאות, שאפשר לקרוא בטעות כחוסר אכפתיות.
• אין מתכון אחד לתקשורת. אלון מסייג את "לדבר כל הזמן" של אמיר: יש זוגות שפשוט מדברים פחות, ויעבדו טוב יותר בשיחות קצרות, בהודעות או בשיחת עומק שבועית. המהות היא ללמוד את שפת האחר, לא הצורה.
• לא כל פער הוא בעיה. אלון מביא nicht schlecht, שבגרמנית זו מחמאה ובעברית "לא רע" נשמע כמו תלונה. אמיר מביא את הטלוויזיה שנפתחה במפגש חברתי ואת הבמבה שבן זוגו לא אוהב.

הדברים בפרק מבוססים על הניסיון האישי של אלון ואינם מהווים ייעוץ מקצועי או מידע רשמי. זו שיחה מקצועית ולא תחליף לטיפול. מומלץ לאמת מידע מול המקורות הרשמיים או מול איש מקצוע.