פרק 9: ללכת עם החלום ולבנות את עצמך בדרך

על מה דיברנו

טומי קומפלקס הוא מוזיקאי, מעצב תאורה ואמן דיגיטלי בן עשרים ושבע, שהגיע לברלין בדצמבר 2023 בלי דירה, בלי עבודה ובלי לדעת מה זה Anmeldung. הפרק הזה הוא על לבחור מקצוע מהבטן, ואז לבנות מאפס גם קריירה וגם מעגל חברתי בעיר זרה.

בפרק הזה תקבלו תשובות ל־

• איך בוחרים מקצוע ברגע אחד, ומה קורה אחר כך?
• מה נדרש כדי לבנות מעגל חברתי מאפס בעיר זרה?
• איך עובדת ויזת Work and Travel, ומה המגבלות שלה?
• איך מתאוששים מדחייה מקצועית וממשיכים?

שלושה דברים שלמדנו מטומי

1. המקצוע נבחר ברגע אחד. שבועיים אחרי השחרור מהצבא, בנסיעה הביתה על קורקינט, טומי החליט שהוא יעשה משהו שהוא אוהב וענה לעצמו מוזיקה. עד אז לא ניגן ולא עסק בזה. באותו יום הוא קנה פלטת דיג׳יי ובימים שאחרי נרשם ללימודים.
2. לייצר חברים זה עבודה שנייה. טומי מנסח את זה כך: גם אם יש לך עבודה, לבנות מעגל ולהרחיב אותו הוא second job. הוא הגיע עם כמה מספרי טלפון בודדים, הלך לארוחות של הקהילה הישראלית, החליף טלפונים ומשם זה התגלגל.
3. המכה בכנף היא חלק מהעבודה. טומי הצליח להגיע לפגישה בפילהרמונית של ברלין וזה לא צלח. הוא מתאר כמה ימים של באסה ואומר שדווקא מזה הוא צמח, ושהיום מכה כזאת מזיזה אותו הרבה פחות. הוא מספר גם על לקוח שביקש חזרה חצי מהתשלום, והוא החזיר.

מה כדאי לדעת לפני שמתחילים

• ויזת Work and Travel היא הדרך שבה טומי נכנס. היא ניתנת לשנה, ולדבריו לגילאי עשרים עד שלושים וחמש, אם הוא לא טועה במספרים. היא מוגבלת: אסור לחתום חוזים, צריך להחליף מקום עבודה כל שלושה חודשים, והוא החליף ארבעה מקומות בשנה.
• ויזת אמן דורשת מכתבי כוונות משני עסקים רשומים בגרמניה, בדיוק כמו ויזת הפרילנסר של אמיר. טומי אומר שהעבודה החברתית שלו הייתה בדיוק זה: להכיר את האנשים שיחתמו.
• דרכון פורטוגלי אפשר לאסוף בברלין. לטומי זה לקח כארבע שנים, והוא מדגיש שמי שגר כאן ויש לו Anmeldung יכול לאסוף אותו בשגרירות בברלין ולא לטוס לפורטוגל.
• רישיון נהיגה ישראלי ניתן להמרה רק בחלון זמן מוגבל מהרישום. טומי מציין את זה כדבר ששותפו לדירה הזכיר לו בזמן, ואומר בעצמו שהוא מניח שזה נכון. את הפרטים בדקו במדריך.
• לצאת פיזית לאירועים זו שיטת העבודה שלו למצוא לקוחות בעולם האמנות: להגיע, לחייך, לדבר ולזהות מי אחראי. במקביל הוא שולח מיילים ומעדכן את התיק כל פעם שיש עבודה טובה יותר.
• ברלין מאפשרת דברים שתל אביב לא. טומי מצביע על המבנים הנטושים, על הקולקטיבים שמשתלטים על חלל והופכים אותו לחוויה, ועל התמיכה של העיר. הוא אומר שבתל אביב זה יקר יותר ויש פחות משאבים.
• השפה נלקחת, וההומור נלקח ראשון. טומי מספר שהוא מגמגם היום, ושבעברית הוא היה על גלשן: יכול היה להצחיק, לקצר, להיות ציני. עכשיו זה קשה יותר. על גרמנית הוא אומר בפשטות שלהצחיק בה לא יקרה, אין סיכוי.

הדברים בפרק מבוססים על הניסיון האישי של טומי ואינם מהווים ייעוץ מקצועי או מידע רשמי. מומלץ לאמת מידע מול המקורות הרשמיים או מול איש מקצוע.