רפואה בישראל מול גרמניה – שתי מערכות טובות, פילוסופיות הפוכות

⭐ ההבדל המבני שאין לו מקבילה ישראלית

בישראל: חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1994, בתוקף מ-1995), ארבע קופות מתחרות, קבלה מובטחת בחוק (אסור לדחות), סל אחיד לכולן, ומעבר בין קופות עד פעמיים בכל תקופה של שנים עשר חודשים (סעיף 5(ב); החוק אינו קושר את הספירה לתאריך רישום מסוים) – ובמועדים קבועים בלבד: טופס עד 15 בנובמבר נכנס לתוקף ב-1 בינואר, עד 15 בינואר – ב-1 במרץ, עד 15 במרץ – ב-1 במאי, עד 15 במאי – ב-1 ביולי, עד 15 ביולי – ב-1 בספטמבר, ועד 15 בספטמבר – ב-1 בנובמבר. התחרות היא על שירות, לא על כיסוי.

⭐ ומשהו על השכבה המשלימה בישראל (שב"ן), כי הוא נוגע גם לחזרה: סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב את הקופה לצרף כל חבר/ה "ללא קשר למצבו הבריאותי או הכלכלי", והמחיר אחיד לכל קבוצת גיל – אבל החוק מתיר במפורש "תקופות אכשרה סבירות". מי שעובר/ת בין קופות ומצטרף/ת לשב"ן של הקופה הקולטת בתוך 90 יום מקבל/ת זיכוי על האכשרה שכבר נצברה, לרבות תקופת האכשרה שכבר עברו (סעיף 10(ג)(1א)(א)). ⚠️ אבל הזיכוי חל במעבר בין רבדים מקבילים בלבד: מי שעולה מרובד נמוך בקופה הקודמת לרובד גבוה יותר בקופה הקולטת נושא/ת בתקופת האכשרה שנקבעה בקופה הקולטת למעבר בין הרבדים (סעיף 10(ג)(1א)(ב)), וההיררכיה נקבעת לפי המדרג הפנימי של כל קופה, בלי קשר להיקף השירותים בפועל. ⚠️ הזיכוי הזה נכתב למעבר בין קופות. מה קורה למי שהפסיק/ה להיות חבר/ה, עזב/ה את הארץ וחוזר/ת – נקבע בתקנון השב"ן של הקופה עצמה ומשתנה בין הקופות. אל תניחו; בררו בכתב מול הקופה לפני החזרה.

בגרמניה: 93 קופות חולים ב-2026 (היו 1,815 ב-1970 – הענף מתכנס במהירות), שמכסות כ-75 מיליון איש – כ-90% מהאוכלוסייה (נכון ל-1 בינואר 2026). אבל לצידן רצה מערכת פרטית מקבילה (PKV) לבעלי הכנסה גבוהה, עובדי מדינה ועצמאים.

וזה החלק שאין לו מקבילה: השכבה הפרטית בישראל (שב"ן, שר"פ, ביטוח פרטי) היא תוספת מוברגת על כיסוי אוניברסלי – כולם נשארים בקופה. בגרמניה, מעבר ל-PKV פירושו לצאת מ-GKV: מאגר סיכון אחר, תמחור לפי גיל ולא לפי הכנסה, תגמול שונה לרופאים – ובדרך כלל דלת חד-כיוונית (חזרה אחרי גיל 55 בערך היא קשה מאוד).

וההבדל שאין לגרמנים – מעמד השהייה. בשביל גרמני/ה או אזרח/ית איחוד, בחירת ביטוח היא החלטה כלכלית. בשבילכם היא גם תנאי להיתר השהייה, ואין לכם את רשת הביטחון שיש להם. חוק ההגירה (§2(3) AufenthG) מגדיר "קיום מובטח" ככולל ביטוח בריאות מספק בלי הסתמכות על כספי ציבור, וקובע במפורש שמי שמבוטח/ת ב-GKV נחשב/ת אוטומטית כבעל/ת כיסוי מספק; ביטוח פרטי נבדק לגופו בכל בקשה ובכל הארכה. ומהצד השני: ביטוח החובה ה"קולט" (§5(1) Nr.13 SGB V), שאוסף אוטומטית לתוך ה-GKV כל מי שנשאר בלי כיסוי, אינו חל על אזרחי מדינה שלישית שההיתר שלהם ניתן בתנאי של הבטחת קיום עצמי (§5(11) SGB V) – וזה כמעט כל היתר עבודה, כרטיס כחול, עצמאות או לימודים ישראלי. גרמני/ה שנופל/ת בין הכיסאות נשאב/ת חזרה למערכת. אתם לא.

כמה זה עולה – וההשוואה שחייבים לעשות נכון

• גרמניה (2026): שיעור בסיסי 14.6% ועוד תוספת קופה ממוצעת של 2.9% (עלתה מ-2.5%) – ביחד כ-17.5%. ⚠️ ה-2.9% אינם ממוצע שוק אלא ערך ייחוס שקובע משרד הבריאות ומפרסם בעיתון הרשמי (§242a SGB V), והתוספת בפועל נקבעת בכל קופה בנפרד. סיעוד: בנוסף ל-17.5%. ב-2026 – 3.6% למי שיש להם ילדים, ו-4.2% למי שאין, מגיל 23. ⚠️ ורמת הנתון: §55(1) SGB XI עצמו עדיין נוקב ב-3.4%, ו-3.6% נקבעו בתקנה (PBAV 2025) שממשיכה לחול ב-2026. ההנחה היא 0.25 נקודת אחוז לכל ילד/ה מהשני/ה ועד החמישי/ת (מינימום 2.6%), והיא נמשכת רק עד סוף החודש שבו הילד/ה מגיעים לגיל 25 (§55(3) SGB XI); ילד/ה מעל 25 אינם נספרים בחישוב ההנחה כלל, ובסקסוניה העובד/ת נושא/ת נקודת אחוז נוספת לבד/ה. (⚠️ ולהגינות: גם בישראל יש ענף ביטוח סיעוד וגמלת סיעוד בביטוח הלאומי – רק שהוא ממומן מדמי ביטוח לאומי שלא ספרנו כאן בצד הישראלי. הביטוח הגרמני אוניברסלי מהיום הראשון של החברות, בכפוף לוותק של שנתיים מתוך עשר השנים שקדמו להגשת הבקשה (§33(2) SGB XI), וגם ביטוח סיעוד משפחתי נספר לוותק הזה.)
• ישראל (2026): מס בריאות 3.23% עד 7,703 ש"ח לחודש ו-5.17% מעל – ועד ההכנסה המרבית לתשלום דמי ביטוח, 51,910 ש"ח לחודש (סכומי 2026, החל ב-1.1.2026). ⚠️ שני השיעורים קבועים בחוק (סעיפים 14(ו1) ו-14(ב)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי), אבל שני הסכומים אינם: המדרגה המופחתת נקבעת לפי סעיף 341 לחוק הביטוח הלאומי, וההכנסה המרבית היא הסכום הבסיסי כפול חמש לפי לוח י"א, והביטוח הלאומי מפרסם את התוצאה מדי 1 בינואר. ⭐ ושינוי שנכנס לתוקף בדיוק ב-1 בינואר 2026: מדרגת הגבייה המופחתת כבר אינה 60% מהשכר הממוצע אלא סכום שקבוע בחוק, 7,522 ש"ח, שמתעדכן לפי המדד עד 2028 (תיקון מס' 256 לחוק הביטוח הלאומי). כל מספר בקבוצת המדריכים הזאת שעדיין נגזר מכלל ה-60% הוא ישן, שמעליה לא נגבה מס בריאות כלל. בדיוק כמו תקרת ההפרשות הגרמנית, 5,812.50€ לחודש (2026). ⚠️ ולתכנון קדימה: חוק ייצוב שיעורי ההפרשה מעלה את התקרה לשנת 2027 בעוד 3,600€ לשנה, כלומר 300€ לחודש, מעבר לעדכון השנתי הרגיל, ואותה תוספת חלה גם על תקרת ה-JAEG שקובעת מי חייב/ת ב-GKV. מי שכבר היו ב-PKV ופטורים מחובת ביטוח ב-31.12.2026 אינם מושפעים. המספר המדויק ל-2027 טרם פורסם. בלי הכנסה – סכום המינימום, 123 ש"ח לחודש (סכום 2026). ⚠️ החוק קובע בסיס של 47 ש"ח משנת 1995 שמתעדכן עם הקצבאות (סעיפים 14(א) ו-14(ו)); 123 ש"ח הוא התוצאה שמפרסם הביטוח הלאומי, לא סכום שכתוב בחוק.

נראה כמו מפולת. אבל זו לא השוואה הוגנת, ואסור לפרסם אותה ככה:

• ה-17.5% הגרמניים מתחלקים בין העובד למעסיק – כלומר על התלוש אתם רואים כ-8.75%.
• ובתמורה הם קונים כיסוי משפחתי חינם. הסיעוד הוא שכבה נוספת מעליהם, לא חלק מהם.
• ה-5.17% הישראליים הם על העובד בלבד, הם לפי אדם, ורבים מוסיפים עליהם שב"ן וביטוח פרטי.

אז הניסוח ההוגן: על התלוש של העובד/ת הפער מצטמצם – אבל לא עד 8.75%. ה-8.75% הם ביטוח הבריאות בלבד, ומעליהם יורד גם הסיעוד. ב-2026 יורד מהתלוש כ-10.55%: 8.75% בריאות ועוד 1.8% סיעוד. למי שאין ילדים ומגיל 23 – כ-11.15%, כי את תוספת חסרי-הילדים (0.6%) נושאים לבד, בלי חצי-מעסיק. בסקסוניה מוסיפים עוד נקודת אחוז שחלה על העובד/ת בלבד: כ-11.05% וכ-11.65% בהתאמה. מול זה, בישראל 5.17% – לפי אדם, בלי סיעוד ובלי כיסוי משפחתי. גרמניה יקרה יותר – אבל היא כוללת את המשפחה. ישראל זולה בכותרת, אבל משק הבית עשוי לשלם אותה כמה פעמים ולהוסיף מעל.

⭐ והנתון שסוגר את הוויכוח, מאותו דוח OECD (Health at a Glance 2025) שכבר ציטטנו: בישראל רק 62% מההוצאה הלאומית על בריאות ממומנים מכסף ציבורי או מביטוח חובה – מתחת לממוצע ה-OECD שעומד על 75%. בגרמניה: 86%. כלומר 38% מההוצאה בישראל אינם ציבוריים, והחלק הארי שלהם יוצא ממשקי הבית – שב"ן, ביטוח פרטי והשתתפויות עצמיות – מול 14% בגרמניה. זה ההסבר המספרי המדויק לתחושה ש"בישראל משלמים על זה שוב".

⭐ ופרט שמעט ישראלים מכירים: התוספת (Zusatzbeitrag) היא לפי קופה. ה-2.9% הם רק ערך התמצאות. כלומר מעבר בין קופות חוסך כסף אמיתי – זה המקבילה הגרמנית למעבר קופה, ורוב הישראלים לא יודעים שזה קיים.

⚠️ ובשנים הראשונות אתם משלמים לשתי המערכות, לא לאחת. הביטוח הלאומי קובע שתושב/ת ישראל חייב/ת בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות גם בתקופת השהייה בחו"ל. גרמניה היא מדינת אמנה, והאמנה מבטלת רק את החצי של הביטוח הלאומי – דמי ביטוח הבריאות נשארים, כי בריאות אינה כלולה בצד הישראלי של האמנה. למי שאין הכנסות בישראל: מינימום 123 ש"ח לחודש (החל ב-1.1.2026). והחיוב נמשך עד שהביטוח הלאומי מכיר בהפסקת תושבות – לא מרגע הנחיתה ולא מרגע ה-Anmeldung. אז ההשוואה הכנה לשנה הראשונה היא לא "10.55% מול 5.17%", אלא מה שיורד לכם בגרמניה ועוד תשלום חודשי לישראל.

⭐ ביטוח משפחתי – היתרון הגרמני האמיתי

בן/בת זוג וילדים מבוטחים בחינם (Familienversicherung) – בתנאי שהם גרים בגרמניה ומתחת לתקרת ההכנסה.

• התקרה ב-2026: 565€ הכנסה כוללת לחודש – שביעית מהבסיס החודשי (3,955€ ב-2026). לשכירים בשכר ממוסה רגיל מנוכה קודם ניכוי אוטומטי של 102.50€ לחודש (§9a EStG, 1,230€ לשנה), ולכן התקרה בפועל היא כ-667.50€ ברוטו. ⚠️ ומי שמתחיל/ה לעבוד באמצע השנה מקבל/ת את הניכוי השנתי המלא פרוס על החודשים שנותרו – כלומר תקרה גבוהה יותר באותה שנה, ולא 667.50€. בררו את המספר המדויק מול הקופה לפני שמוותרים על עבודה.
• מיני-ג'וב: 603€ ברוטו לחודש (2026) – וכאן אין ניכוי כלל: בשכר מיני-ג'וב שממוסה במסלול המקוצר לא מנכים את ה-102.50€, ולכן זו תקרה קשיחה. פירוט מלא: ביטוח בריאות משפחתי.

וההשוואה חדה: בישראל מס בריאות נגבה לפי אדם – בן/בת זוג שלא עובד/ת משלמ/ת את סכום המינימום, 123 ש"ח לחודש (סכום 2026). ⚠️ ולא תמיד: סעיף 14(ז) לחוק פוטר מדמי ביטוח בריאות מי שטרם מלאו להם 18, עקרת בית, וכן תלמיד/ה או מתגייס/ת שחל עליהם פטור. והכלל הגרמני פדרלי וחל בכל המדינה. כדי להמחיש: משפחה בברלין עם מפרנס אחד משלמת על בן/בת הזוג אפס. זה ניצחון גרמני שאפשר לנקוב בשמו.

⚠️ ומ-2028 הביטוח המשפחתי לבן/בת הזוג כבר לא יהיה חינם. חוק ייצוב שיעורי ההפרשה (GKV-Beitragssatzstabilisierungsgesetz), שפורסם ב-29 ביולי 2026 (BGBl. 2026 I Nr. 228), מוסיף את §242b SGB V: החל מ-1 בינואר 2028 תיגבה תוספת של 2.5 נקודות אחוז עבור בן/בת זוג המבוטחים כבני משפחה – והחבר/ה בקופה נושא/ת אותה לבד, בלי חצי-מעסיק. על שכר של 4,000€ ברוטו זה כ-100€ בחודש; בתקרת ההפרשות – כ-145€. הילדים נשארים בלי תשלום. ופטורים מהתוספת, בין היתר: מי שיש בביתם ילד/ה מתחת לגיל 12 או ילד/ה עם מוגבלות, מי שמטפלים בקרוב/ה ברמת סיעוד 2 ומעלה, מי שהגיעו לגיל הפרישה, בעלי רמת סיעוד 3 ומעלה או קצבת נכות מלאה, ודרגת נכות של 60% לפחות. ⚠️ הפטור אינו אוטומטי – הדיווח לקופה מוטל על החבר/ה. ולמי זה נוגע במיוחד: משפחה ישראלית שבה אחד/ת מבני הזוג עובד/ת והשני/ה עדיין לומד/ת גרמנית או ממתין/ה להכרה במקצוע, ואין ילד/ה מתחת לגיל 12 בבית.

גישה לרופא – וההפתעה בנתונים

בישראל: בוחרים קופה, מזמינים באפליקציה, מגיעים לרופא משפחה מהר, ולמומחה/ית נדרשת בדרך כלל הפניה או התחייבות, לפי הסדרי הקופה שלכם ולא לפי החוק. בגרמניה: בחירה חופשית של רופא/ה – אפשר ללכת ישר לדרמטולוג/ית או לאורתופד/ית בלי הפניה. נשמע טוב יותר – ובכל זאת יש 116117 שמחויב לשבץ אתכם תוך 4 שבועות. אז מי באמת מחכה יותר? ⚠️ ולפני שעונים, סייג שחוסך אכזבה: כדי לממש את ערובת ארבעת השבועות דרך 116117 צריך בדרך כלל הפניה (Überweisung) עם קוד דחיפות. החוק פוטר מכך רק רופא/ת עיניים ורופא/ת נשים, מקרים אקוטיים, ומקרים שהופנו אחרי טריאז' בחדר מיון (§75(1a) SGB V), ובתורי הדמיה התקרה היא שלושה שבועות ולא ארבעה. כלומר אין שומר סף לביקור – יש שומר סף לערובה, וזה הפער שגורם לישראלים להתקשר ל-116117 ולהיתקל בסירוב.

• דרך 116117: ממוצע של 8.6 ימים, ו-91% משובצים תוך 28 יום.
• וגרמנים הולכים לרופא כ-10 פעמים בשנה, מול כ-6.6 במדינות דומות. ⚠️ שני המספרים האלה אינם מופיעים בדף המדינה של OECD שאנחנו מצטטים כאן, ולא הצלחנו לאמת אותם בפרסום אחר. המגמה מבוססת, המספר המדויק פחות.

⭐ כלומר ההמתנה הגרמנית היא בעיקר בעיית נפח, לא בעיית קיצוב. וזה מוביל למסקנה מדויקת יותר: התסכול הישראלי בגרמניה הוא פחות על אורך ההמתנה ויותר על החיכוך – שיחות טלפון, "המרפאה לא מקבלת מטופלים חדשים", אין אפליקציה שסוגרת את זה. זה ניסוח יותר נכון מ"בגרמניה איטי".

(⚠️ ולהגינות: נתוני 116117 מגיעים מה-KBV ומהמכון המרכזי לרפואת הקופות (Zi) – אלה גופי הרופאים, לא הקופות – ולהם יש אינטרס להראות שהמערכת עובדת. ועוד פרט חשוב: 8.6 הימים הם ההמתנה לתורים שמרכז השיבוץ אכן שיבץ, כלומר תת-קבוצה נבחרת, ולא מה שמחכה למי שמתקשר/ת ישירות למרפאה. נתוני הביקורים לנפש הם נתוני OECD. לא מצאנו נתוני המתנה ישראליים מהימנים להשוואה.)

⭐ שתי הקומות – והמנגנון שונה ממה שאתם מכירים

מחקר שדה של מכון RWI (לייבניץ) יחד עם אוניברסיטת קורנל – Werbeck, Wübker & Ziebarth, Ruhr Economic Paper #846 (2020) – בדק את זה כמו שצריך: כ-1,000 מרפאות מומחים ברחבי גרמניה, ושלוש פעולות – בדיקות אלרגיה, בדיקות שמיעה וגסטרוסקופיה. שיחות הבדיקה נערכו בין אפריל 2017 למאי 2018. מתקשר/ת עם פרוטוקול אחיד ביקש/ה תור מכל מרפאה פעמיים, בהפרש שבועות.

התוצאה: מטופל פרטי חיכה בממוצע 12 יום. מטופל ציבורי – 25 יום. בערך כפול.

⭐ והממצא המכריע: הפער היה הגדול ביותר דווקא בהליכים שבהם הפער בתגמול בין פרטי לציבורי הוא הגדול ביותר (גסטרוסקופיה, בדיקות אלרגיה). כלומר המנגנון הוא כסף, לא דעה קדומה. זה לא שהרופא לא אוהב אתכם – זה שהוא מקבל יותר על אותה פעולה בדיוק.

⚠️ ושווה לדעת מתי זה נמדד: הנתונים בני כשמונה שנים, ומאז השתנה התמחור פעמיים (תוספת התגמול על מטופלים חדשים הונהגה ב-2019 ובוטלה בסוף 2022). המנגנון שהמחקר מצא נותר רלוונטי; המספרים המדויקים – פחות.

ולישראלים, ההבדל במנגנון הוא הנקודה: בישראל קופצים בתור דרך ביטוח פרטי או שב"ן שמפנים לבית חולים פרטי – משלמים תוספת, לאירוע מסוים, ונשארים בקופה. (⚠️ שר"פ – בחירת מנתח/ת בבית חולים ציבורי – פועל במספר מצומצם של בתי חולים ציבוריים שאינם ממשלתיים, בעיקר בירושלים ובנוסף מעייני הישועה ולניאדו. ⚠️ ולפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 10/2017, שר"פ מתקיים "בבתי חולים ציבוריים שאינם ממשלתיים או שאינם בבעלות שירותי בריאות כללית", ואותו חוזר מבהיר שאין בו כדי להתיר שר"פ במקום שבו אינו פועל, "ובכלל זה בתי חולים ממשלתיים ובתי חולים של שירותי בריאות כללית". הוא גם מגביל את היקפו ל-25% מהפרוצדורות או הביקורים. את רשימת בתי החולים עצמה לא הצלחנו לאמת מול פרסום של משרד הבריאות, ולכן אינו הדרך שרוב הישראלים משתמשים בה בפועל.) בגרמניה, היתרון נצמד למי שמבטח אותך, לצמיתות. הביטוח הפרטי משלם לרופא יותר על אותו שירות, ולכן התמריץ של המרפאה מבני והוא הולך איתך לכל תור.

אתם לא קונים מקום בראש התור לפעולה אחת – אתם חיים בצד השני של קיר.

⚠️ דיגיטל – ופה צריך לעדכן את הקלישאה

ישראל מקדימה, וזה נכון: הכול באפליקציה של הקופה, תוצאות מיידיות, טלה-רפואה מובנת מאליה.

אבל הבדיחה על מכשירי הפקס כבר לא מדויקת, ואם נגיד אותה נאבד אמינות. נכון ל-2026:

• התיק הרפואי האלקטרוני (ePA) הוא ברירת המחדל, במודל אי-הסכמה (opt-out) – הקופה פותחת אותו אוטומטית לכל מבוטח ציבורי, ומי שלא רוצה צריך להתנגד אקטיבית.
• והוא חובה על המרפאות – רופאים ופסיכותרפיסטים מחויבים בחוק (סעיף 347 ל-SGB V) להזין אליו נתונים.
• המרשם האלקטרוני משולב – המרשם נשמר ומועבר אוטומטית לתיק, וכך גם רישום הניפוק בבית המרקחת.

אז הניסוח המדויק: גרמניה עדיין מאחור בחוויית משתמש ובמיידיות – אבל "גרמניה לא עושה בריאות דיגיטלית" זה כבר לא נכון.

⭐ ימי מחלה – הפער הגדול ביותר, והוא עצום

אם יש דבר אחד שכדאי לקחת מהכתבה הזאת, זה הוא.

• גרמניה: עד 78 שבועות בסך הכול לאותה מחלה בתוך 3 שנים – כ-18 חודשים – נספרים מהיום הראשון של אי-הכושר. מתוכם ששת השבועות הראשונים משכורת מלאה מהמעסיק (Entgeltfortzahlung), והיתרה Krankengeld מהקופה, כ-70% מהברוטו ולא יותר מ-90% מהנטו. ששת השבועות נספרים בתוך ה-78 ואינם מתווספים להם: כל עוד המעסיק משלם, הזכאות ל-Krankengeld "נחה" (§49(1) SGB V), והחוק סופר את הזמן הזה כאילו שולם Krankengeld (§48(3)). ⚠️ וה-Krankengeld מוגבל בתקרת ההפרשות – ב-2026 עד כ-135.63€ ליום, כלומר כ-4,069€ ברוטו לחודש. ⚠️ ושינוי שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2027: אותו חוק ייצוב שיעורי ההפרשה מוסיף §47(2a) SGB V, שלפיו אם יחסי העבודה מסתיימים באמצע תקופת אי-הכושר, מיום המחרת ה-Krankengeld יורד ל-60% מהשכר נטו, ו-67% למי שיש להם או לבן/בת זוגם ילד/ה לפי §32 EStG. כלומר הכלל של 70% מהברוטו נכון כל עוד החוזה חי. הנתון נלקח מנוסח החוק המתקן (BGBl. 2026 I Nr. 228, סעיף 1 פסקה 18); בדקו את §47 SGB V המעודכן לפני שאתם מסתמכים עליו – וממנו עוד מנוכים דמי פנסיה, אבטלה וסיעוד.
• ישראל (המינימום בחוק): צוברים יום וחצי לכל חודש עבודה מלא – 18 ימים בשנה – עד תקרה של 90 ימים. ⭐ ומשהו שישראל כן נותנת ולא נספר כאן: לאורך תקופת הזכאות הצבורה אסור למעסיק לפטר אתכם בגלל היעדרות עקב מחלה, עד לתקרת 90 הימים (סעיף 4א לחוק דמי מחלה), למעט אם ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים לפני ההיעדרות או שמקום העבודה פסק מלפעול, והימים שנוצלו יורדים מהמאגר. ⚠️ ושימו לב לפרט שקובע: המאגר הוא אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ומי שמחליף/ה מקום עבודה מתחיל/ה לצבור מחדש. והתשלום: יום 1 – כלום. ימים 2–3 – 50%. מיום 4 – 100%. ⭐ וחריג שכדאי להכיר דווקא בהקשר של מחלה רצינית: מי שחלו במחלה ממארת או במחלה שדורשת טיפול קבוע בדיאליזה, ונעדרים לטיפול או לבדיקות תקופתיות, גם אחרי ההחלמה, מקבלים דמי מחלה מהיום הראשון, בכפוף לאותה תקרה של 90 יום ובתנאי שמסרתם למעסיק אישור רפואי בכתב (סעיף 2(א1) לחוק דמי מחלה).

בשפה פשוטה: שפעת בברלין – משולמת מהיום הראשון של המחלה, אם כבר עברתם ארבעה שבועות רצופים באותה עבודה. שפעת בתל אביב – היום הראשון על חשבונכם, והשני והשלישי בחצי. מחלה רצינית בגרמניה – עד כשמונה-עשר חודשי הכנסה מוגנת. בישראל – 90 יום. אי פעם, אצל אותו מעסיק.

⚠️ ושני סייגים שקובעים למי ההבטחה הזאת בכלל שייכת. הראשון: הזכאות לששת השבועות מהמעסיק נכנסת לתוקף רק אחרי ארבעה שבועות רצופים של יחסי עבודה (§3(3) EntgFG) – מי שחולה בחודש הראשון בעבודה גרמנית חדשה אינו זכאי להמשך תשלום מהמעסיק, ובמקרה כזה הקופה עשויה לשלם Krankengeld (כ-70% מהברוטו), בתנאי שהחברות בקופה כבר החלה ושהאישור הרפואי הוגש. ⚠️ ומ-1 בינואר 2028 יש לזה מועד: לפי הנוסח המתוקן של §49(1) SGB V הזכאות "נחה" כל עוד אי-הכושר לא דווח לקופה, והיא אינה נחה אם הדיווח נמסר בתוך שבוע מתחילת אי-הכושר או אם הנתונים הועברו במסלול האלקטרוני. זו בדיוק הנקודה שעולים חדשים נופלים בה. השני: כל זה נכון לשכירים. עצמאים ופרילנסרים במשרה מלאה אינם זכאים ל-Krankengeld כברירת מחדל (§44(2) SGB V), ואין להם מעסיק שישלם ששה שבועות – ברירת המחדל היא השיעור המופחת 14.0% (2026), בלי דמי מחלה בכלל. מי שמוסר/ת לקופה הצהרת בחירה (Wahlerklärung) משלמ/ת 14.6% ומקבל/ת Krankengeld – אבל רק מהשבוע השביעי לאי-הכושר (§46 SGB V). ⚠️ ומ-1 בינואר 2027 נוסף לזה תנאי שקובע לישראלים שנוחתים ופותחים עסק: חוק ייצוב שיעורי ההפרשה (BGBl. 2026 I Nr. 228) מוסיף ל-§44(2) SGB V תקופת המתנה של שלושה חודשים מהיום שבו הצהרת הבחירה הגיעה לקופה. אין המתנה רק אם מסרתם אותה בתוך 14 יום מפתיחת החברות מרצון או מיום שינוי המעמד, כלומר מהיום שהתחלתם לעבוד כעצמאים. ⭐ ושני פרטים שמצילים כסף: מחלה שנופלת בתוך תקופת ההמתנה דוחה את פתיחת הזכאות עד אחרי ההחלמה, אבל אם אי-הכושר נגרם בתאונה שאירעה בתוך אותה תקופה, הזכאות נפתחת מהיום הראשון של המחלה. את ששת השבועות הראשונים סוגרים בתעריף בחירה של הקופה (Wahltarif) או בביטוח דמי מחלה פרטי (Krankentagegeld). זו החלטה אחת, לא שתיים.

(⚠️ ולהגינות: 18 הימים הם רצפת החוק. הרבה מעסיקים והסכמים קיבוציים בישראל נדיבים יותר. אז נאמר "לפי החוק". ועוד לשם הגינות: ההשוואה כאן היא בין חוק דמי מחלה הישראלי לכל מערך הביטוח הסוציאלי הגרמני. למחלה ארוכה יש בישראל הגנות אחרות – נכות כללית ונפגעי עבודה בביטוח הלאומי, ורכיב אובדן כושר עבודה בפנסיה. ⚠️ אבל שימו לב לצורה שלהן, כי היא אינה Krankengeld: נכות כללית דורשת צמצום של 50% לפחות בכושר ההשתכרות ומבחן הכנסה של 90 ימים רצופים, והקצבה נגזרת מהסכום הבסיסי ולא מהשכר שלכם (סעיפים 195 ו-200(ב) לחוק הביטוח הלאומי); נפגעי עבודה חל רק על פגיעה בעבודה, ודמי הפגיעה מוגבלים ל-13 שבועות לאותה פגיעה (סעיף 92(ב)). ⚠️ ומה שקובע במיוחד לקוראים של הכתבה הזאת: שתי ההגנות פתוחות ל"מבוטח", שהוא תושב/ת ישראל, ורילוקיישן אמיתי לברלין מפסיק בדיוק את זה. רכיב אובדן כושר העבודה בפנסיה נקבע בצו ההרחבה לפנסיה חובה ובתקנון הקרן, ואת נוסח הצו עצמו לא הצלחנו לפתוח ברשומות. ההבדל האמיתי הוא שבגרמניה ההגנה אוטומטית וצמודה לשכר, ובישראל צריך להגיש תביעה נפרדת לגוף אחר.)

מה שגרמניה עושה טוב יותר

• הגנה על ההכנסה בזמן מחלה – עד 78 שבועות לאותה מחלה, מהם ששה במשכורת מלאה מהמעסיק. זה לא קרוב.
• ביטוח משפחתי חינם – בן/בת זוג וילדים.
• אין שומר סף לביקור אצל מומחה/ית – הולכים ישר לדרמטולוג/ית או לאורתופד/ית (לערובת ארבעת השבועות דרך 116117 כן צריך בדרך כלל הפניה). ישראלים שמחפשים התחייבות מופתעים לטובה.
• תקרת השתתפות עצמית לפי הכנסה – 2% מההכנסה הברוטו השנתית של משק הבית, ו-1% לחולים כרוניים. אין לזה מקבילה ישראלית באותו עיצוב.
• קיבולת, אשפוז ותרבות שיקום – 7.7 מיטות ל-1,000 בגרמניה מול 3.0 בישראל. ⚠️ ולהשלמת התמונה, מאותו דוח OECD (2025): אחיות ל-1,000 – ישראל 5.6, ממוצע OECD 9.2, גרמניה 12.2. מכשירי CT, MRI ו-PET למיליון תושבים – ישראל 17, ממוצע OECD 51, גרמניה 74. ישראל אינה רק "רזה": בשני המדדים האלה היא בתחתית ה-OECD, ופי ארבעה במכשירי הדמיה זו בדיוק הסיבה שישראלים בגרמניה מופתעים כמה מהר מקבלים כאן MRI.

מה שישראל עושה טוב יותר

• מהירות וחוויית משתמש דיגיטלית. תוצאות מיידיות, טלה-רפואה נורמלית.
• גישה לרופא משפחה.
• שקיפות הסל – סל אחיד לכל הקופות. בגרמניה השאלה "מה בדיוק הקופה שלי מכסה?" עמומה יותר, כי הקופות נבדלות בשירותים משלימים.
• טיפת חלב – מערכת מרוכזת לטיפול בתינוקות. לגרמניה יש מקבילה (בדיקות ה-U) אבל היא פחות מרוכזת.
• ויעילות: יותר בריאות לכל שקל – לפי מדדי תוצאה, לא לפי תוחלת חיים (הנתונים בשורה התחתונה).

העלויות שתרגישו – ושתי פילוסופיות של הגנה

• מרשם בגרמניה ב-2026: 10% מהעלות, מינימום 5€ ומקסימום 10€ לפריט – ולעולם לא יותר ממחיר התרופה עצמה. ביקור אצל מומחה/ית: 0€ (אגרת המרפאה בוטלה ב-2013). אשפוז: 10€ ליום, עד 28 ימים בשנה.
• מרשם בישראל: 15% מהמחיר המרבי לצרכן לתרופות שבסל. ⚠️ ושימו לב לרמה של המספר הזה: ההשתתפות העצמית אינה נקבעת בחוק ביטוח בריאות ממלכתי אלא בתכנית הגבייה של כל קופה, שמאושרת לפי סעיף 8 לחוק. לא הצלחנו לאמת את נתוני 2026 מול פרסום של משרד הבריאות, אז בדקו בתכנית הגבייה של הקופה שלכם. מומחה: תשלום אחד לכל תקופה של 90 יום, לכל רופא/מכון.

⚠️ הערה לתכנון: חוק ייצוב שיעורי ההפרשה, שנכנס לתוקף ב-30.7.2026, מעלה את סכומי ההשתתפות העצמית ואת התקרות ב-50% החל מ-2027, והסכומים החדשים קבועים בחוק ואינם צמודים לשום מדד: מרשם – 10% מהמחיר, מינימום 7.50€ ומקסימום 15€ לפריט; אשפוז – 15€ ליום, ועדיין עד 28 ימים בשנה (שיעורי 2027, §61 SGB V בנוסחו החדש). משפחה עם מרשמים קבועים תרגיש את זה. מה שלא משתנה: תקרת ההשתתפות השנתית לפי הכנסה – 2% מההכנסה הברוטו של משק הבית ו-1% לחולים כרוניים בטיפול רציף – והפטורים למקרים קשים.

⭐ ותסתכלו על ההבדל בעיצוב: גרמניה מגבילה לפי הכנסה (2%). ישראל מגבילה לפי זמן (90 יום) ולפי תקרות רבעוניות. אלה שתי פילוסופיות שונות: גרמניה מגינה על העני. ישראל מגינה על מי שהולך הרבה.

(⚠️ הסכומים המדויקים בישראל משתנים בין הקופות ולא הצלחנו לאמת נתוני 2026 – בדקו באתר הקופה שלכם.)

ומה קורה לביטוח הישראלי – ביציאה ובחזרה. זו השורה היקרה ביותר בכתבה הזאת, ורוב הישראלים מגלים אותה מאוחר מדי. לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מי שחוזר/ת לישראל עלול/ה להיכנס לתקופת המתנה לשירותי בריאות. לפי הביטוח הלאומי היא חלה על מי ששהו בחו"ל 18 חודשים רצופים או יותר. ⚠️ וזה הניסוח של הביטוח הלאומי, לא של החוק: סעיף 58(א) מפעיל את תקופת ההמתנה רק על "תקופת היעדרות", שהיא שתי שנות היעדרות רצופות לפחות, כלומר מינימום של 24 חודשים ולא 18. אם אתם בתפר הזה, בקשו קביעה בכתב וגם לא שילמו דמי ביטוח בריאות במשך 12 חודשים לפחות – או על מי שחדלו להיות תושבים, ושם התשלום כבר לא מציל. החישוב: חודש המתנה כנגד כל שנת היעדרות (12 חודשים שבהם שהיתם 182 ימים לפחות מחוץ לישראל, גם לא רצופים), מינימום חודשיים ומקסימום שישה. "חודש המתנה" הוא 25 ימים רצופים בישראל בשנה שאינה שנת היעדרות שלכם. ⭐ ומה שכמעט לא מפורסם: החוק מסמיך את הביטוח הלאומי לקבוע לאדם מסוים תקופה קצרה יותר מ-25 ימים, אם הוכחתם שבשל עיסוקכם יש נסיבות מיוחדות שמצדיקות קיצור, או שהוכחתם ששהיתם בחו"ל בשל טיפולים רפואיים שנזקקתם להם (סעיף 58(ב)). זו בקשה פרטנית ולא זכות אוטומטית, והיא מוגשת בכתב, ויציאה לפני שהשלמתם אותם מוחקת את הימים שנצברו – ובכל התקופה הזאת ממשיכים לשלם דמי ביטוח בריאות בלי לקבל שירותים. ⭐ אפשר לפדות: תשלום מיוחד של 16,860 ש"ח (סכום 2026, החל ב-1.1.2026), בתשלום אחד או עד שישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים לפי בקשתכם (סעיף 58(ד)(2)). ⚠️ הסכום עצמו אינו כתוב בחוק: החוק קובע נוסחה, דמי ביטוח הבריאות של עובד/ת שהכנסתם היא השכר הממוצע כפול שלושים (סעיף 58(ד)(1)), והביטוח הלאומי מפרסם את התוצאה מדי שנה. ⭐ ואם בחרתם בפריסה לשישה תשלומים: פיגור של יותר משלושה חודשים מבטל את כל הזכות שהתשלום קנה, ומחזיר לכם את מה ששילמתם (סעיף 58(ד)(5)) – ⚠️ אבל רק אחרי שהביטוח הלאומי קבע שמרכז החיים שלכם חזר לישראל; התשלום אינו מוחזר, למעט מי שלא חזרו לישראל או שלא הוכרו כתושבים; וגם אחריו אין זכאות לטיפולים בחו"ל לפי סעיף 11 ולטיפולי פוריות עד תום תקופת ההמתנה המקורית. ⭐ ומי פטור/ה לגמרי: עולים לפי חוק השבות, אזרחים עולים וקטינים חוזרים שהוכרו על ידי משרד העלייה והקליטה, ילדים עד גיל 18, משוחררי/ות שירות בתוך 24 חודשים מהשחרור, ובעלי אשרה א/1 שהוכרו כעולים חדשים לראשונה. ⭐ והפטור שכמעט אף אחד לא מכיר: מי שיצאו מישראל לצורך עבודה – שכירים שנשלחו מטעם מעסיק ישראלי, או עצמאים הרשומים ככאלה בישראל שיצאו לצורכי עבודתם – וכן מי שיצאו לקבלת טיפול רפואי; הימים שלהם בחו"ל נחשבים כימי שהייה בישראל. ⚠️ ושימו לב לרמה של הכלל הזה לפני שאתם מתכננים עליו: הוא מסלול מינהלי של הביטוח הלאומי, שנשען על כללים שהשר מוסמך לקבוע לפי סעיף 58(ה), ולא על לשון סעיף 58 עצמו. את הכללים האלה לא הצלחנו לפתוח ברשומות, ולכן אנחנו מוסרים אותם כפי שהביטוח הלאומי מפרסם אותם. בקשו אישור בכתב לפני שאתם קובעים תאריך טיסה. מגישים טופס בל/109 (שכירים, דרך המעסיק), בל/110 (עצמאים) או בל/111 (טיפול רפואי). ⚠️ ומה שלא נכון להבטיח: יש בחוק סעיף שלפיו תקופה שלכל אורכה הייתם תושבים ושילמתם בעדה אינה נספרת במניין 182 הימים, ולכן אינה בונה שנת היעדרות (סעיף 58(א)(7)) – ⚠️ ונחשבים כמי ששילמו רק כל עוד אין חוב שהפיגור בתשלומו עולה על 12 חודשים – אבל התנאי הוא תושבות לפי מבחן מרכז החיים של הביטוח הלאומי, וזה בדיוק מה שרילוקיישן אמיתי לברלין נוטה להפסיק. אל תתכננו על סמך תשלום חודשי קטן כדי "להקפיא את השעון"; בררו את מעמד התושבות מול הביטוח הלאומי ובקשו תשובה בכתב. ושימו לב: שנות ה-GKV בגרמניה אינן מקצרות את תקופת ההמתנה הזאת בכלום.

⚠️ חירום – והטעות שישראלים עושים כמעט תמיד

• ישראל: 101 – ומד"א או מוקד הקופה מקבלים כמעט כל דבר דחוף.
• גרמניה: 112 לחירום אמיתי (סכנת חיים, תאונה קשה) מול 116117 לדחוף-אבל-לא-מסכן-חיים – בלילה, בסופ"ש, כשצריך רופא היום.

וההבדל התרבותי: ישראל מנתבת הכול פנימה. גרמניה מצפה שאתם תעשו את הטריאז'. להתקשר ל-112 בגלל חום זה באמת מבוכה כאן. אבל בספק – תתקשרו ל-112 בכל מקרה; המקצוענים בקו ינתבו אתכם. אף פעם לא כדאי להתלבט באמצע חירום אמיתי.

⚠️ והביטוח הגרמני לא מכסה אתכם בישראל. זו ההפתעה שתופסת ישראלים בדיוק בטיסה הביתה לחג. §16(1) SGB V קובע שהזכאות לשירותים "נחה" כל עוד אתם בחו"ל – גם אם חליתם שם במהלך שהייה זמנית – ו-§60(4) אוסר על הקופה לממן פינוי רפואי חזרה לגרמניה. והאמנה בין המדינות אינה סוגרת את הפער: אמנת הביטחון הסוציאלי בין גרמניה לישראל (בתוקף מ-1.5.1975) מונה בצד הישראלי ארבעה ענפים בלבד – ביטוח אימהות, ביטוח נפגעי עבודה ומחלות מקצוע, ביטוח זקנה ושאירים וביטוח נכות (סעיף 2(1)(2) לאמנה) – וביטוח הבריאות הישראלי אינו ביניהם – וביטוח בריאות אינו ביניהם, כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ-1994 מעולם לא נוסף אליה. גם הכרטיס האירופי (EHIC) תקף רק במדינות האיחוד, איסלנד, ליכטנשטיין, נורבגיה, שווייץ ובריטניה, והוא אינו מכסה טיסת פינוי. ⭐ אז לפני כל טיסה לישראל, גם לשבוע: ביטוח נסיעות פרטי עם פינוי רפואי. זו לא מותרות – זו הרצפה. ⭐ ויוצא דופן שכדאי להכיר: אימהות. §16(1) מחריג במפורש את דמי הלידה, וסעיף 13 לאמנה כן מסדיר סיוע רפואי בעין בישראל בענף האימהות, ולפי סעיף 13(1) נותן אותו בישראל המוסד לביטוח לאומי ולא קופת חולים, בזמן שהקופה הגרמנית היא זו שמאשרת ונושאת בעלות – אם אתן בהיריון ומתכננות מעקב או לידה בישראל, בררו מול הקופה, שם התמונה שונה. ⚠️ ולכיוון השני: מכיוון שבריאות אינה באמנה, שנות קופת חולים בישראל אינן נספרות כוותק ביטוח גרמני לצורך הצטרפות מרצון ל-GKV – בניגוד לאזרחי האיחוד – וזו בדיוק הסיבה שמי שנוחת/ת ונכנס/ת ישר לעצמאות מנותב/ת לביטוח פרטי.

⭐ השורה התחתונה

גרמניה מנצחת ב: הגנה פיננסית (תקרת 2%, משפחה בחינם), הגנה על ההכנסה בזמן מחלה (עד 78 שבועות לאותה מחלה, מהם ששה במשכורת מלאה – לא קרוב), גישה למומחים בלי שומר סף לביקור, וקיבולת אשפוז ושיקום.

ישראל מנצחת ב: מהירות, דיגיטל, גישה לרופא משפחה, שקיפות הסל, ויעילות של רפואה ראשונית ומונעת.

והעסקה, בשורה אחת: אתם מחליפים נוחות ומיידיות בביטחון ובעומק. ישראל היא מערכת טובה יותר להיות בה קצת חולה. גרמניה מגינה עליכם טוב יותר כשאתם חולים ברצינות – פיננסית ובקיבולת: תקרת השתתפות של 2% מההכנסה, עד 78 שבועות של הכנסה מוגנת, 7.7 מיטות ל-1,000 ותרבות שיקום. וגם לגדל בה משפחה – עם הסייג שמ-1 בינואר 2028 בן/בת זוג המבוטחים כבני משפחה כבר לא יהיו בחינם.

⚠️ אבל לא בהכרח קלינית, וחשוב להגיד את זה. לפי אותו דוח OECD (2025): תמותה תוך 30 יום אחרי התקף לב – 7.9% בגרמניה מול 4.5% בישראל; אחרי שבץ – 7.0% מול 4.4%; אשפוזים שניתן היה למנוע – 810 ל-100,000 בגרמניה מול 443 בישראל; ותמותה בת-מניעה – 129 מול 78. אלה נתונים לא-מקושרים ולא מתוקננים בין מערכות, וגרמניה עדיין מתחת לממוצע ה-OECD בתמותה בת-מניעה (145) – אבל אי אפשר להתעלם מהם.

שאלות נפוצות

למה אני משלמ/ת פי שלושה על בריאות פה? אתם לא. ה-17.5% הם ביטוח בריאות בלבד – 14.6% ותוספת קופה ממוצעת של 2.9% ב-2026 – והם מתחלקים חצי-חצי עם המעסיק, כלומר כ-8.75% על התלוש. הסיעוד נגבה בנוסף: 3.6% ב-2026, או 4.2% למי שאין להם ילדים מגיל 23 – ולכן בפועל יורד מהתלוש כ-10.55%, וכ-11.15% בלי ילדים. בתמורה הכיסוי כולל גם את בני המשפחה בלי תשלום נוסף.

בן/בת הזוג שלי לא עובד/ת – כמה הם משלמים? אפס, נכון ל-2026: הביטוח המשפחתי מכסה בן/בת זוג וילדים בלי תשלום נוסף, עד תקרת הכנסה של 565€ לחודש (ולשכירים בשכר ממוסה רגיל – כ-667.50€ ברוטו, אחרי הניכוי האוטומטי). ⚠️ ומ-1 בינואר 2028 תיגבה תוספת של 2.5 נקודות אחוז עבור בן/בת זוג המבוטחים כבני משפחה, על החבר/ה בקופה לבד (§242b SGB V). הילדים נשארים בלי תשלום.

צריך התחייבות למומחה? לא. בגרמניה הולכים ישר לביקור. ⚠️ אבל כדי לממש את ערובת ארבעת השבועות דרך 116117 צריך בדרך כלל הפניה (§75(1a) SGB V).

נכון שהמערכת הגרמנית עובדת בפקסים? כבר לא. התיק הרפואי האלקטרוני הוא ברירת מחדל וחובה על המרפאות, והמרשם האלקטרוני משולב בו.

חוליתי – כמה משלמים לי? עד 78 שבועות בסך הכול לאותה מחלה בתוך שלוש שנים, ומתוכם ששת השבועות הראשונים משכורת מלאה מהמעסיק – לא ששה ועוד 78. ⚠️ הזכאות לששת השבועות מתחילה רק אחרי ארבעה שבועות רצופים באותה עבודה, והיא לשכירים בלבד; לעצמאים אין ששה שבועות, ודמי המחלה מהקופה מתחילים רק מהשבוע השביעי. בישראל: עד 90 יום בסך הכול אצל אותו מעסיק, והיום הראשון על חשבונכם.

112 או 101? בגרמניה 112 לסכנת חיים, 116117 לדחוף אבל לא מסכן חיים. ובספק – 112.

אני טס/ה לישראל – הביטוח הגרמני מכסה אותי שם? לא. הזכאות "נחה" בזמן שהייה בחו"ל (§16(1) SGB V), והקופה אינה רשאית לממן פינוי רפואי חזרה לגרמניה (§60(4)). קחו ביטוח נסיעות פרטי עם פינוי רפואי, גם לשבוע. החריג הוא ענף האימהות.

קשור לזה

להמשך: ביטוח בריאות · ניתוחים ובתי חולים · בריאות האישה בגרמניה · פנסיה בגרמניה – מדריך למתחילים.

מקורות

הנתונים נבדקו באוגוסט 2026, ולא כולם באותה רמה, אז הנה בדיוק מה נבדק ומה לא. הצד הגרמני נבדק מול לשון החוק: SGB V, SGB XI, EntgFG ו-AufenthG באתר gesetze-im-internet.de, תקנת ערכי הבסיס SVBezGrV 2026, ונוסח חוק ייצוב שיעורי ההפרשה בספר החוקים הפדרלי (BGBl. 2026 I Nr. 228). הצד הישראלי נבדק מול נוסחי החוק בנבו: חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק דמי מחלה וחוק הביטוח הלאומי. ⚠️ ומה שלא הצלחנו לאמת, ואנחנו אומרים את זה במפורש: אף אחד מארבעת הסכומים הישראליים לשנת 2026 שמופיעים כאן – 7,703 ש"ח, 51,910 ש"ח, 123 ש"ח ו-16,860 ש"ח – אינו כתוב בחוק. החוק קובע את הנוסחה, והביטוח הלאומי מפרסם את התוצאה מדי שנה, ואת הפרסום עצמו ברשומות לא פתחנו. כך גם לגבי מבחן 18 החודשים, מסלול טפסי בל/109-111, שיעור ההשתתפות העצמית של 15% למרשם, ורכיב אובדן כושר העבודה בפנסיה: כולם ניסוחים של הביטוח הלאומי, של הקופות או של צו שלא הצלחנו לפתוח, ולא לשון חוק. נתוני ה-OECD לישראל לא נבדקו מחדש בסבב הזה. אנחנו משאירים את המספרים כי הם המספרים שאתם צריכים, ומסמנים את הרמה שלהם כדי שתדעו מול מי לבדוק המקורות המחייבים למספרים כאן: SGB V, SGB XI ו-EntgFG באתר gesetze-im-internet.de; חוק ייצוב שיעורי ההפרשה, BGBl. 2026 I Nr. 228, באתר recht.bund.de; גיליון ערכי 2026 של GKV-Spitzenverband; §347 SGB V לחובת התיק הרפואי האלקטרוני; ונוסחי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק דמי מחלה ודפי השיעורים באתר הביטוח הלאומי. ⚠️ שני הקישורים ל-Finanztip והקישור ל"כל זכות" שברשימה שלהלן הם אתרי סיכום ולא מקור מחייב – אף מספר בכתבה אינו נשען עליהם.

• OECD – Health at a Glance 2025, ישראל – oecd.org
• OECD – Health at a Glance 2025, גרמניה – oecd.org
• משרד הבריאות הגרמני – שיעורי הדמים – bundesgesundheitsministerium.de
• Finanztip – התוספת (Zusatzbeitrag) לפי קופה –
• Finanztip – תקרות ההכנסה לביטוח משפחתי 2026 –
• ביטוח לאומי – שיעורי דמי ביטוח בריאות – btl.gov.il
• כל זכות – דמי מחלה בישראל –
• RWI / קורנל – מטופלים פרטיים מקבלים תור מהר יותר (מחקר ביקורת) – idw-online.de
• KV Berlin – התיק הרפואי האלקטרוני (ePA) – kvberlin.de

חשוב לדעת

המדריך הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי, ביטוחי או משפטי. שיעורים, תקרות וסכומים משתנים מדי שנה, והנתונים הישראליים משתנים בין קופות. בדקו מול הקופה הרלוונטית ומול המקורות הרשמיים.